<h1>תוספות ישנים — ר"ה</h1>
<h2>דף ד.</h2>
[ר"ה ל"ג ע"א] בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. פרש"י משום דמחזי כמוסיף על המצות. וכן בתקיעת שופר ובהנחת תפילין דאמרינן פ' המוצא תפילין [ערובין צ"ו ע"א] דמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים, ומוקי לה כר' יוסי, ואשתו של יונה היתה עולה ומביאה עולת נדבה במקום עולת רגל, ומוקי לה נמי כר' יוסי, ור' יודא אוסר בכל הני משום דמחזי כמוסיף במצות. וא"ת מיהא דאמרינן בשמעתין קמייתא דסוכה [ב' ע"ב] א"ר יוסי מעשה בהילני המלכה שהיתה יושבת בסוכה וכו', והשתא ק' לר' יודא עצמו מ"ט לא מיחו לפי שהיתה מוספת מצוה שאינה חייבת בה. וי"ל, שהיתה שם בשביל בניה ולא היתה נראית כמוספת, וגם לא היתה מכוונת להוסיף ולצאת מאותה מצוה שאינה חייבת בה, וכיון דלא היתה מכוונת אין כאן תוספת, דלעבור בעי כוונה. ור"ת מפרש דכה"ג לא שייך מוסיף על המצות כלל, אלא מפרש הא דסמיכה דקאסר ר' יהודה משום דמחזי כעובד עבודה בקדשים. ותקיעת שופר נמי משום ברכה לבטלה, וכן הנחת תפילין דמיכל בת שאול מברכת היתה עליה', ואשתו של יונה שהיתה עולה לרגל אעפ"י שהיתה מביאה עולת נדבה, היתה נראית שהיא מביאה לשם חובת עולת ראי' ונראה כחולין לעזרה. וההיא דהילני המלכה כמו שפירשתי לעיל. א"נ י"ל שלא היתה מברכת, וא"כ לפירוש ר"ת דפי' משום ברכה לבטלה משמע דלר' יוסי מברכי נשים על מצות עשה שהזמן גרמא אם היא רוצה לקיימה, וכר' יוסי הלכתא, דנימוקו עמו. ואע"ג דסתם מתני' כר' יהודה מ"מ עובדא עדיף, דפ' אין דורשין [חגיגה ט"ז ע"ב] דהביאוהו לעזרת נשים וסמו עליהו נשים כדי לעשות להן נחת רוח, וכן ההיא דמיכל בת שאול, ור"י בר ר' [יהודה] היה מביא ראיה דנשים מברכות על כל מצות עשה אפי' שהזמן גרמא, דאמרי' במגילה פ"ג [כ"ג ע"א] הכל עולין למנין ז' אפי' אשה ואפי' עבדים, ונשים אינם מצוות בלימוד, כדנפקא לן בקידושין [ל"ד ע"א] מלבניכם ולא בנותיכם. מיהו אומר הר"י דלאו ראיה, דמצי למימר דהא דקאמר דנשים עולות למנין ז', היינו מעיקרא דלא היה מברך אלא ראשון ואחרון והיו יכולות לעלות למנין ז' באמצע דלא מברכי. מיהו מ"מ איכא למיפשט מההוא דהחובל [ב"ק פ"ז ע"א] דאמר ר' יוסף מעיקרא מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה אעבדינא יומא טבא לרבנן דלא מפקידנא ועבדינא, דסומא פטור מכל המצוות לר' יהודה, ואי ס"ד שהפטור מן הדבר ועושהו, שאינו יכול לברך, א"כ רב יוסף לא היה מברך על שמע ושאר ברכות הרבה כגון ציצית ותפילין וחנוכה ומגילת אסתר ולולב וסוכה וקידוש והבדלה וכל הברכות כולן, וכי י"ט שייך למעבד על דא, והא אמר פ' המניח הכד [ב"ק ל' ע"א] מאן דבעי למעבד חסידא לקיים מילי דברכות, ועוד מעשים בכל יום דנשים קוראות קריאת שמע וברכותיה, אלא ודאי מסתבר לומר דיכול לברוכי על כל המצות, כיון דנכנסות בעול המצות יכולים למימר שפיר אשר קדשנו במצוותיו. ועוד היה מביא ראיה מהא דאמר רב אחא בר יעקב בערב פסחים [פסחים קט"ז ע"ב] סומא פטור מלומר הגדה, ופריך והא אמר ר' ייבא סבר שאלתינהו לרבנן דבי ר' ששת מאן אמר הגדה בי רב ששת רב ששת, ובי רב יוסף רב יוסף, משמע דלא פריך אלא ממה שהוציאו את האחרים, אבל ממה שהם עצמן אומרים לא קשה אע"ג דאיכא ברכה אשר גאלנו. ומיהו אין זה ראיה כ"כ דעדיפא מיניה פריך. ומ"מ נראה להר"ר יצחק שיכולות לברך כדפר' וליכא משום ברכה לבטלה, דאמרי' בתמורה [ד' ע"א] לא תשא שם אזהרה למברך ברכה שאינה צריכה, דאין זה כי אם דרשה דרבנן ואסמכתא היא, דקאמרי' [ברכות כ"א ע"א] ספק קרא אמת ויציב ספק לא קרא חוזר וקורא, ואי דאורייתא היכי חוזר מספיקא, אלא ש"מ לאו דאורייתא אלא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא.
<h2>דף כא:</h2>
[ר"ה ה' ע"ב] מה מעשר דאינו נפסל משנה לחברתה. פי' רש"י דכתיב [דברים י"ד כ"ח] מקץ שלש שנים תוציא כל מעשר תבואתך, אלמא דבתוך ג' לא יהי' חייב. וכן לפי' שפירשתי לעיל [ד' ע"א ד"ה ומעשרות] דהיינו היכא שלא הגיע לעונת מעשרות, אבל הגיע לעונת מעשרות עובר משום בל תאחר לאחר ג' רגלים, ע"כ נ"ל פי' אחר שפי' לעיל בשם הר"י.
